אז הנה אני ״אוכלוסית בסיכון״ אמורה להרגיש נפלא, האינ-אנושות שומרת עלי מכל משמר, סוגרים את הילדים בבתים למעני, יען כי לא התחסנו או דווקא בגלל שכן התחסנו, והעולם הריק מילדים שמצויים בבידוד (והוריהם גם ) אמור להפוך למקום בטוח עבורי ועבור אוכלוסיית השווים שלי – אלה שמונעים מהם סיכוי לאושר והם מגיל מסוים והלאאאה (אפילו הנכדים הפרטיים הושארו בבתים והוריהם גם).
היה לי תור היום למניקור, החוק השבוע אומר שמותר לי ללכת, אז הולכת, מתחבטת אם למרוח בסגול? או אדום לוהט? אולי ירוק? (אחרי זה אוכל להתהדר בפני הנכדות בתוצאה בשיחת וידאו)
יושבת בין עוד כמוני…
אין לי מושג בדיוק כמה כמוני, המסיכה מסתירה
שומעת את השיחה-
“ראיתם את הפקחים/נאמני הקורונה/השוטרים? הם ממש אורבים לכולם”
אומרת אחת…
אומרת האחרת: “שימו את המסיכה על האף, חברה שלי קיבלה קנס כי נתפשה עם האף בחוץ”
אומרת בעלת המקום: “כן, הם ממש ממש מקפידים על בעלי העסקים, נותנים קנסות ולא מתפשרים בכלל”
ומישהי עדוית מסיכה בסביבות שישים פלוס פלוס פלוס ממלמלת: ״צריך לזכור שהם עושים את זה למענינו, שהם דואגים לנו״…
וכאן כבר הגיעו הדמעות ונשפכו לי מהעיניים.
לא בכיתי עלי, על שנגמר לי האוויר ולא על עולמם ההפוך של נכדיי. גם לא על שחלק מחברותי לא ששות להיפגש איתי כמעט שנתיים, לא בכיתי על בת השישים פלוס פלוס פלוס במסיכה שישבה מולי ואמרה שהכל נעשה כדי לשמור על בריאותה.
בכיתי כי נזכרתי בסרט המצויר “כשהרוח נושבת” מ-1986, על זוג הזקנים אחרי פצצת האטום ועל האמון המוחלט שלהם בשלטונות – ״הם עוד יבואו להציל אותנו ואיזה מזל שעשינו כל מה שהורו לנו״ ועל איך דמותם המצוירת היטשטשה אט אט, עוד איבר נמחק ועוד יד נעלמה עד שנימחק הלב.
בסוף בחרתי בצבע האדום.
יוזמה מבורכת . האם איי פעם דרשנו שאנשים יפסיקו לשתות קולה או לעשן כדי שיגנו עלינו ? לא דרשנו . הסלוגן של השילטון בארץ ובכל העולם של תתחסן ותגן עלי הוא ניבזי ומסכסך בעליל . אני צריך להגן על נכדיי ולא הם .
ואו חזק
תמיד חשבתי שאנו מדינת היהודים שקמה אחרי השואה, ערך החיים, חרוט על דגלנו.
הקורונה הוציאה את כל הכביסה המלוכלת של הפוליטיקה של הכסף ולא ערך החיים.
אני כואבת ומאוכזבת מההתנהלות של ממשרד הבריאות והממשלה. הפחדה השתקה פשוט דיקטטורה לשמה.
עובדת בשירותי בריאות ורואה את ההשלכות של חיסון הבוסטר…נורא.
עוד יצא המרצע מן השק ונגלה את כל המחדל הענק השקר ואמן שנדע ימים טובים יותר!
תצילו את הילדים. הילדים יושבים עם מסכות. רוצים להרוג את השמחה שלכם, להחליש אותם. מקריבים את הילדים בני 6.
חטפו לנו את החיים. כל עוד אנו “אנשי קש” אז יחגגו על גבנו כמה שבא להם. זה גובל בהתעללות שובניסטית חולנית ובאונס של החיים שלנו. אנסו לנו את החיים. ההפגנות לא מזיזות להם את הביצה.הם חושבים רק איך לעשות את המיליון הבא.ומי שיפול בדרך… “דללו”….. יעברו לבאים בתור. אני לא יודעת מי גדלה אותם ואני מקווה שהיא מתביישת בקברה. ושידעו שאנחנו יודעים שהם אפסים שהגיעו לגדולה לא בזכות עצמם אלא על הגב של אחרים.
אני מוגדרת “אוכלוסיה בסיכון”. לא הגדרתי את עצמי. מעל 60, אחרי 3 פעמים סרטן- עכשיו יודעת, זה הזמן לחיות על האיכות ולא על הכמות. אם היו מטחי ירי ברחוב לא הייתי נשכבת על הילדים שלי להגן עליהם? מה זו השטות הזו להגן על הזקנים במחיר חיי הילדים. כל הערכים התהפכו. אל תיעשו כאילו אתם מגנים עלי. לא צריכה את זה. תנו לחיות.