במקורות יש התייחסות רבות למצווה זו:
רבי עקיבא אמר שזהו כלל גדול בתורה.
הרמב”ם פסק ש”המתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא”.
גם בדתות נוספות ולאורך ההיסטוריה ניתנה חשיבות רבה לנושא.
בנצרות המצווה כלולה יחד עם עשרת הדיברות: כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִימֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (הבשורה על פי מתי)
ברומא העתיקה נחקק במבנים ציבוריים המשפט “quod tibi fieri non vis, alteri ne feceris” (“אשר אינך רוצה שיעשו לך, אל תעשה לזולתך”).
בדת הבאהית מנוסח הכלל: “אל תטיל על אף נשמה משא שאינך רוצה שיוטל עליך, ואל תייחל לאף אדם מה שאינך מייחל לעצמך.” ויש עוד דוגמאות רבות.
אז לכבוד חג הסוכות שבפתח, רצינו לאחל לכולנו לזכור תמיד את הציווי הזה, “ואהבת לרעך כמוך”.
גם אם הוא לא חושב כמוך. גם אם הוא פועל אחרת ממך.
כולנו בני אדם. בואו לא נשכח את זה.
חג שמח,
צוות העמותה
בס”ד
אם כבר , אז תביאו את כל הפסוק :
“לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'”
הסבר :
בתחילה מובא הלאו (לא תיקום … ) – אל תשיב רעה למי שלא היטיב לך (כך על פי ההלכה)
אם הוא פגע בך, יש מקום לנקמה. (וגם בזה יש פרטים רבים)
אבל אם הוא רק לא היטיב לך ( למשל : לא השאיל לך חפץ כאשר בקשת ממנו )
אז אל תיקום במעשה ואל תיטור בלב
אלא תשיב לו טובה תחת זאת
ולכן אם יבקש להשאיל ממך חפץ , תן לו בלב שלם ללא הזכרת העבר, וללא הרגשתו בלב (הלוואי עליי)
בחלק השני מובא ה”עשה”
מה שרבים כמעט תמיד “שוכחים” זה את הסיום : “אני ה”.
מאחר ואין שום חיוב לטוב מוחלט ללא ציווי ה’
אז גם אין אהבה מוחלטת ללא הכרה בה’.
עבורנו, ה’ הוא המקור לחכמה , הטוב
הוא גם המצווה היחיד והמכוון אל התכלית
הכרת הטוב שלנו היא קודם כל כלפי ה’ שברא אותנו
ללא הכרה מלאה בזה, לא נגיע אל אותה אהבה לרעך כמוך
ללא לימוד הפרטים של המצווה , היא תשאר רעיון מופשט ולא מעשי
ללא הכרה בגודל המצווה לא נוכל להשקיע את כל כוחותינו בקיום המצווה למעשה
כל טוב