תודה רבה לעו”ד המדהימות אירית ינקוביץ ורותם בראון. רק חבל שעו”ד אירית ינקוביץ כל הזמן קטעה את בראון ואי אפשר היה לשמוע אותה עד הסוף.

תודה לכן לעו”ד המדהימות אירית ינקוביץ ורותם בראון על הדיון המרתק והשפוי בימים אפלים אלה.
מצרפת לכן שיר שכתבתי, את ה “אני מאשים” שלי על המצב הבלתי אפשרי היום בארץ..

אני מאשים

אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת עַצְמִי עַל שְׁתִיקָתִי
אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁדּוֹמִים לִי וְשׁוֹתְקִים.
אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁחָסְמוּ אֶת פִּי וְהֵנִיפוּ לְעֶבְרִי אֶצְבַּע.
אֲנִי מַאֲשִׁים עַל תְּהוֹם רַבָּה שֶׁנִּפְעֲרָה
עַל פִּלּוּג שֶׁנּוֹצַר וּמַעֲמִיק בַּחֶבְרָה
עַל שְׁפִּינוֹזָה שֶׁסָּקְלוּ וְרָגְמוּ סְפָרָיו וְדֵעוֹתָיו הַפִילוֹסוֹפִיּוֹת
שֶׁנָּבְלוּ חַיָּיו בְּשִׁמָּמוֹן, בְּעֵירֹם וּבְיֹבֶשׁ כֹּל,
שֶׁנִּידוֹ, הֶחֱרִימוּ וְהוֹתִירוּ אוֹתוֹ לְלֹא פַּת לֶחֶם וּרְפוּאָה לַחֹלִי.
אֲנִי מַאֲשִׁים עַל הַחוֹמוֹת שֶׁהִגְבִּיהוּ
עַל הָרִחוּק וְהַנִּתּוּק
עַל תָּכֹל הַשָּׁמַיִם שֶׁחָסְמוּ מֵעֵינַי
עַל שַׁלְוַת הַיָּמִים שֶׁרָמְסוּ עוֹנָה אַחַר עוֹנָה
עַל תַּת הַמַּקְלֵעַ אוֹתִי מַאֲשִׁימִים אֲנִי אוֹחֶזֶת בְּיָדַי
עַל סַחַף גּוֹאֶה שֶׁל הֲמוֹנִים לְהַלְשִׁין וּלְאַיֵּם עַל מְתֵי מְעַט מְסָרְבִים לְהִכָּנַע.
אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הָרוּחַ הָרָעָה שֶׁנּוֹשֶׁבֶת בַּפְּרָעוֹת לְלֹא רֶסֶן.
אֶת הַדִּמְעָה שֶׁיַּבְּשָׁה בְּקִרְבִּי
כִּי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לֹא הִצְמִיחַ שָׁרָשֶׁיהָ.
אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת עַצְמִי עַל שְׁתִיקָתִי.
נ”ב אמיל זולה ביקר אותי לאחרונה לעתים תכופות וביקש שאכתוב את ה”אני מאשים” שלי.
כך עשיתי.

תודה לשתי החכמות. כן ירבו כמותכן בישראל

יש תרופות לקורונה. ולמה לא מכניסים אותם לשוק התרופות?

תודה רבה, היה מאוד מוצלח ומלמד. הבעיה היחידה היא מה אתה עושה כשאתה חד הורי ומאיימים לפטר אותך בגלל ההנחיות ההזויות של משרד ה”בריאות”. מצער אותי שאני שומעת סביבי אנשים שמרגישים שהם נאלצים לזייף דרקון ירוק, או לשקול לעזוב מקום עבודה של שנים – בגלל ההנחיות החדשות. בהחלט ירדו מהפסים

אתן מדהימות, מאוד שמח שיש אנשים כמוכן