חיפוש באתר

עשוי לעניין אותך

וידאו שכדאי לצפות

הצטרפות לניוזלטר

הירשמו לדיוורים שלנו ותקבלו עדכונים קריטיים למייל על שמירה על יכולת הסכמה מדעת, בטיחות חיסונים ונושאים חמים שעל הפרק.

בקרו אותנו ברשתות החברתיות

Untitled design (6)
שמרית גורן בולוטין מדווחת מטקסס
Untitled design (6)

רק שתדעו שאפשר גם אחרת, ולא כדי לגרום למישהו לקנא או להוציא עיניים; רק להראות איך עובדת שפיות מחשבתית ואיך ניתן לחיות לצד הוירוס תוך כדי שמירה על בריאות הציבור, ובעיקר על חירותו וכבודו.

למי שלא יודע אנו חיים בטקסס בעיר מקסימה ליד אוסטין, אספר מה קורה אצלנו ואיך מתמודדים כאן עם הוירוס. (אנו כאן מיוני האחרון)

מסכות

אין חובת מסכות, לא בבתי הספר, לא במקומות סגורים. כל אחד רשאי לבחור בין אם הוא רוצה להיות עם מסיכה או לא, כך יוצא שבערך שליש עד חצי מהילדים והמורים עם מסיכה, תלוי אם יש התפרצות באותו הזמן, או לא. אבל אין שוב הפרדה או הדרה או שלטים או שיח על כן או לא. כל הורה בוחר עבור ילדיו. מורה שאינו רוצה להיות עם מסיכה, זכותו, אף אחד לא אומר לו מה לעשות. הבחירה על הגוף היא מוחלטת. המקום היחיד בן יכולים לדרוש ממך להיות עם מסיכה הוא במוסדות רפואיים ואת זה אני מכבדת. עסקים פרטיים הדורשים מסיכה כמעט ולא קיימים באזור בו אנו גרים.

זריקות

אין חובת זריקות ויתרה מכך אין שיח עליהן. אין אלפי שלטים ופרסומות שמשדלות לקבל את הזריקה, לאף אחד אין את הזכות לשאול אותך מה המצב הרפואי שלך, אתה לא מחויב לענות אם מישהו שואל-זה מנוגד לחופש הפרט ולסודיות רפואית. בבתי הספר אני מתארת לעצמי שהרבה מורים התחסנו ואני מתארת לעצמי שיש גם כאלו שלא, אותו כנ"ל לגבי הילדים. אין לנו מושג מי מהחברים של הילדים קיבל את הטיפול הגנטי או לא וכך אמור להיות. מעולם לא שאלו אותנו או התנו השתתפות שלנו במקום או אירוע כלשהו, גם אם היה אירוע המוני..בלקיחת הטיפול הגנטי. מעולם אף הורה לא שאל אותנו או דיבר איתנו על הנושא. בבתי הספר לא מדברים עם הילדים על הנושא, אני יודעת כי אני שואלת את הילדים כל הזמן אם כן.

תו ירוק

מן הסתם הבנתם כבר שאין פה כזה דבר וגם לא יהיה כי האנשים שחיים כאן, לא יתנו לזה לקרות. נקודה. אנו חיים פה בדו קיום, אנשים שיותר חוששים מהוירוס ואנשים שפחות, אנשים שהחלימו ואנשים שעוד לא, אנשים שבחרו לקחת את הזריקה ואלו שלא, אלו שהולכים כל יום עם מסיכות ואלו שלא-כולם מכבדים את הבחירות אחד של השני ואת חופש הפרט להחליט כל אחד על גופו ובריאותו. חיי קהילה בריאה ומכבדת

מדיניות בידודים ובדיקות

אין כאן בדיקות רנדומליות של אנשים בריאים, מי שמרגיש לא טוב ויש לו סימפטומים, הולך להבדק מיוזמתו או נבדק בבית, אין חובה להשתמש בבדיקה מסוימת ואין חובת דיווח לאף אחד. סומכים עליך שבמידה ותהיה חולה תדע לעדכן את האנשים שהיו סביבך ואת הקהילה שלך, כי כך עובדת קהילה אמיתית! אם יש ילד שיצא חיובי בבית הספר, הוריו מעדכנים אחות בית הספר והמנהלת שולחת מייל ומעדכנת שנמצא ילד חיובי ושנשים לב אם יש לילדים שלנו סימפטומים ואם כן, שישארו בבית. גם אם יש ילד חיובי בכיתה, אותו דבר. אין חובת בידוד לאף אחד מהכיתה גם אם המורה חלתה. אם יש הורים שרוצים שהילדים שלהם ילמדו כמה ימים אונליין, זה גם אפשרי במיוחד מאפשרים את זה בזמן התפרצות הוירוס כמו שיש עכשיו בכל העולם. אבל לירי אמרה לי שכמעט אף אחד לא בוחר באופציה הזו יותר. אנשים שבתחילת השנה כן בחרו שהילדים שלהן ילמדו אונליין כי מאד חששו, ראו שהמדיניות כאן עובדת לטובת כולם ושלחו את הילדים לבית ספר, גם מספר הילדים עם המסכות בבתי הספר פחת ככל שהתקדמה השנה.

במידה וילד נמצא חיובי, הוא ואחיו נשארים בבית לבידוד עד שעוברים עשרה ימים מהיום הראשון למחלה ואז חוזרים. מי שבא במגע עם הילד ורוצה להיות בבידוד מיוזמתו, מוזמן והוא רק צריך להודיע לבית הספר. הם לא מבקשים אישורים, לא מבקשים לראות תאריך בדיקה – הם סומכים עלינו כאן, ואתם יודעים מה? אנחנו מכבדים כל בקשה שלהם ואם תהיה דרישה קצת שונה, גם אותה נכבד. עד גבול מסוים, כן?

כי כך נראית מערכת יחסים בריאה בין השלטון (המקומי במקרה זה) לבין הקהילה.

לא מבטלים את חירות היחיד עבור שלמות הקהילה – זה בעצם קומוניזם.

החיים כאן מזמן חזרו לשגרה ואני רק מקווה שכך זה ימשך וחוק מרפי לא יגיע עכשיו.. לא סתם יש נהירה לכאן ממדינות כמו ניו יורק וקליפורניה.

דרך אגב גם בפלורידה המצב דומה וגם לשם יש נהירה מטורפת של אנשים שבורחים מהגזרות שהורסות להם ובמיוחד לילדים שלהם, את החיים.

לצערי ההחלטה אם להקשיח את ההגבלות, לרוב אינה תלויה במצב בריאותי של הציבור אלא בפוליטיקה ותו לא. במדינות כחולות, יש יותר מגבלות. במדינות אדומות יש פחות.

כמות החולים קל / קשה ומתים אינה גדולה יותר אצלנו מאשר במקום אחר שבו יש מגבלות, אימה, איומים, הפרדה ופחד.

האמת שראיתי מספרים שמראים שבמדינות בהם יש התיחסות כזו הגיונית ושקולה לחיים לצד הוירוס, יש אף פחות אנשים מאושפזים וחולים קשה מאשר במדינות בהם לקחו את הכל לקיצוניות ההפוכה למשל ניו יורק או קליפורניה, שפועלות דומה לישראל.

חשוב לי לציין שלמיטב ידיעתי לא בכל טקסס המצב דומה לשלנו אבל בטוח יש כאן יותר כבוד לחירות הפרט, אין דרכון דובונים ולרוב אין אפליה והסתה של הציבור זה בזה (וזה בעיקר קשור לצד הפוליטי של מקבלי ההחלטות, כך יצא שבעיר אוסטין יש ראש עיר דמוקרטי כחלחל והמדיניות שם היא יותר קשוחה ויש יותר מגבלות לצערי..בלי שום הגיון בכלל.)

אנשים שנותנים להם לחיות בכבוד, מאמינים בהם, נותנים להם זכות בחירה, לא מאיימים עליהם ולא לוקחים להם את החופש.יהיו בריאים יותר בנפשם ובגופם.

מחקרים אכן מראים שמחשבות חיוביות ואופטימיות מעלות את יעילות מערכת החיסון לעומת תחושות של פחד, הפחדה, הפרדה שעושות בדיוק ההיפך. איך להתחמק מזה? לסגור את החדשות – זו תהיה התחלה מצוינת.מה עוד? להקשיב לקולות אחרים שרק רוצים חופש לחיות את חייהם ולשמור על בריאותם ובריאות הקהילה כפי שנראה להם לנכון וע"פ אמות מידה הגיוניות ומוסריות בלי שירדפו אותם.

(מוסיפה בעריכה שהפוסט מדבר רק על נושא הקורונה, טקסס לא מושלמת כמו שישראל לא וכמו שאין מקום מושלם לחיות בו כיום,בכל מדינה חוקים דרקוניים בנושאים שונים, אבל הנושא כאן הוא על ההתנהלות של השלטון המקומי מול הווירוס ולא על כל מדיניות טקסס באשר היא)

בריאות לכולם.♥פיס אנד לאב ☯️

בתמונה: פרוטרט עצמי

תגובות למאמר

הצטרפות לניוזלטר
הודע על
guest
2 תגובות
הישנות ביותר
החדשות ביותר המוצבעות ביותר
פידבקים מוטבעים
צפה בכל התגובות
אירית סרפוס

הלוואי וגם אצלנו זה היה ככה ממש לקנא ככה מעוררים אימון בשלטון

רוית

מעניין מאד תודה! הלוואי אצלנו , כנראה שלא יקרה בקרוב