גדלנו על מחקר מדעי עם הקצאה אקראית, עם קבוצת ביקורת, הסכמה מודעת וניטור בטיחות קפדני.התחנכנו על ״ראשית לכל אל תזיק״ וחובת הזהירות. על מתן מידע מלא למטופל שיוכל לקבל החלטה אוטונומית משוחררת מכל לחץ. על כבוד לבחירה שלו. על חמלה.

במציאות העמוסה שלנו לעמיתי הרופאים באמת ובתמים אין את הזמן הנדרש לקריאה ביקורתית של המאמרים במקור. אנחנו ניזונים לרוב מפרשנות של המחקרים המקוריים הנלעסת עבורנו על ידי משרד הבריאות/ המוסד הרפואי/ מרצים ממומנים ע״י חברות תרופות. המידע שמגיע אלינו הינו על כן מגמתי ומוטה.

קריאה ביקורתית של המחקרים מגלה תמונה שונה מאד.
אתה קורא מחקרים של יעילות החיסונים שמתפרסמים בז׳ורנלים המובילים בעולם שבועיים אחרי שהוגשו להם ומצוטטים למחרת ע״י משרד הבריאות והתקשורת ואתה מתפלץ. אלה מחקרי נתונים גדושי הטיות, בחירות מגמתיות של הקבוצות כדי שיוכיחו את התזה, והתעלמות מנתונים שסותרים אותה או מתוצאים חזקים כמו תמותה מכל סיבה (All cause mortality). על הצגת ה- NNV (number needed to vaccinate) ו- ARR (Absolute risk reduction) אין בכלל מה לדבר. האם נשכחה החשיבה הבייסיאנית (Baysian analysis) שהיא הבסיס לקבלת החלטות ברפואה ?

הז׳ורנלים עצמם יכולים לקבל הצטיינות יתרה על הטית פרסום אדירה ( publication bias ): מה שתואם את הנראטיב הממשלתי כמו מתן עוד ועוד חיסונים מתקבל מיד וללא בקרת עמיתים יסודית ( confirmation bias ) ומה שלא-נדחה על הסף. כך ברוב העיתונים, ובראשם ה- New England journal of medicine וה- JAMA, שהתקרנפו לחלוטין. יוצאי דופן יחסית הם העיתונים הבריטים.

אתה קורא את הפרסומים של משרד הבריאות לציבור ונחרד. זו פרופגנדה שקרית מהסוג הירוד ביותר, בושה למשרד שבבסיסו מקצוע הרפואה. החל בנתונים מעוותים וכלה במסע של הפחדה והטלת אימה, אנטי תיזה להסברה נכונה בעיתות משבר וחירום.

לא רק במשרד הבריאות התקרנפו. גם איגודים מקצועיים רפואיים שנחפזו להכריז שהחיסונים בטוחים לנשים הרות בטרם נאספו נתונים, ושאין קשר לשינויים במחזור החודשי, או שפרסמו נירות עמדה לא מבוססים בשביל לקדם את חיסון הילדים שהפרוייקט המשותף של משרד הבריאות וחברת פייזר הכתיב.

ההשתקה של משרד הבריאות ושל התקשורת שמופעלת נגד עמדות רפואיות ומדעיות השונות מהקוו הממסדי היא אנטי תיזה למדע ורפואה, שבסיסם הטלת ספק, חקירה ודיון.

פתאום מתבהר לך שכת החיסונים של הדוחפים באגרסיביות חסרת תקדים את החיסון לקורונה הם בקוצר ראותם מתנגדי החיסונים העוצמתיים ביותר: מפני שהפעולה שלהם מביאה לריאקציה ומייצרת חוסר אמון של הציבור בחיסונים בכלל. כפיית החיסון באמצעות התוו הירוק אינה מתישבת עם האוטונומיה של המטופל. זו חזרה לפטרונות הרפואית של פעם. לא בכדי היא מעוררת התנגדות, ולא בקרב מתנגדי חיסונים: מעולם לא פגשתי כל כך הרבה הורים נורמטיבים המתלבטים היום אם לחסן את ילדיהם בחיסוני השגרה. את פרי הבאושים הזה של כפיית חיסון הקורונה באמצעות תוו ירוק והגבלות על מי שלא התחסנו אנחנו נאכל עוד שנים קדימה.

ההתעלמות הממסדית מתופעות הלוואי של החיסון לקורונה כתכשיר חדש שהוכנס לשוק תחת היתר חירום היא מזעזעת. במרפאתי אתמול תוך שעה אחת הגיעו אלי גבר בן 45 שעבר התקף לב ובצינתור נמצא קריש דם ללא שום טרשת עורקים, חודש לאחר החיסון, ואשה צעירה שמחלה אוטואימונית התלקחה אצלה פעמיים בסמיכות זמנים ברורה למנות החיסון. דו״ח תופעות הלוואי שפורסם על ידי משרד הבריאות עצמו לאחרונה די בו כדי להשעות את החיסון למי שאינו בקבוצת סיכון מקורונה.

למי שעסק במוכנות לארוע ביולוגי חריג היה ברור שלשירותי בריאות הציבור אין את הידע והמנטליות הדרושים כדי להתמודד עם ארוע כזה. במשך שנים התאמצנו להרחיק אותם מהאפשרות שינהלו אירוע כזה, עד השנים האחרונות שבהן הזניחה הנהלת משרד הבריאות את המוכנות למגיפה ואת האגף לשעת חירום. ואכן הנזקים שגרמו שירותי בריאות הציבור לבריאות, לחינוך ולכלכלה בתגובה הקיצונית למגיפה יורגשו עוד שנים. התעלמות מהגדרת בריאות במובן הרחב והמלא (רווחה גופנית, חברתית ונפשית, ולא רק היעדר מחלה) כמטרת המאבק במגיפה היא בעיית שורש וחלק מראיית המנהרה של מי שמנהלים באופן כושל את המשבר. לא זאת אף זו: הפקעת שיקול הדעת הקליני מהרופאים בדרך של הנחיות שרירותיות לא קוהרנטיות היא פגיעה במקצוע הרפואה ותרומה של הממסד לשחיקת הרופאים.

חשוב לומר: אין קונצנזוס רפואי ומדעי בנושא התגובה הנכונה למגיפה, כמו בנושאים רבים אחרים. המצב שממשלה תבחר בעמדה מקצועית שנויה במחלוקת ככזה ראה וקדש תוך השתקת עמדה אחרת אינו לגיטימי.המצב שכנסת ובתי משפט מקבלים את עמדת משרד הבריאות ככזו שאין בילתה אינו מתקבל על הדעת.המצב שמצב חירום ממשיך להתקיים ללא אחיזה במציאות ואף מוארך תוך שימוש בתקנה חדשה של ״מצב בריאותי מיוחד״, מכבסת מילים לאותו הדבר, הינו בלתי סביר בדמוקרטיה.

חונכנו להסתמך על evidence based medicine ולקרוא מחקרים במקור בעין ביקורתית. למי שנוהג כך היום מתחוורת תמונת מציאות שונה בתכלית מזו המצוירת לנו על ידי משרד הבריאות. חובת הנאמנות הראשונה שלנו כמשרתי הציבור ומטפלים היא לציבור ולמטופלים-לא למנהלים שלהם, לא לממשלה ולא למי שמינה אותם לתפקיד.

האמון שלי במחקר, בממסד הרפואי וברצון הטוב של העומדים בראשו, ואינם ראויים להיקרא מנהיגים, התערער מאד.

כרופא אני חש שנבגדתי.יש בי אבל על המקצוע שלי, ששעתם היפה ביותר של העוסקים בו במסירות אין קץ היתה לאסון בשל מנהיגות גרועה ומדיניות שגויה.

כדי להשתקם מהמשבר דרושים לימוד, חקירה אמיצה והפקת לקחים. מי שנוגעים בניהול המשבר לא יעשו את זה, כי ראשיהם בסכנה. העם צריך לדרוש ועדת חקירה ממלכתית.