אבל האם חופש בחירה הוא תמיד חיוני? ומה אם בעינינו מדובר בבחירה לא נכונה?
בואו נסתכל על זה מנקודת מבט אחרת, מה קורה כאשר אין בחירה? איך היו נראים ערוצי הטלוויזיה אם לא היתה לכם בחירה בין לווין, כבלים, נטפליקס, אמאזון או ניתוק מוחלט? למה חנויות בגדים מציעות מבצעים? למה סמסונג ואפל (ולא רק) מוציאות דגמים חדשים של סלולרי כל דקה וחצי? למה בבתי חולים במרכז יש מלוניות ליולדות ובצפון אין?
בחירה!
כי בכל המקרים האלו, הספק מבין שאנחנו הלקוחות ולכן המוצר חייב להשתפר כל הזמן. השירות חייב להיות מעולה. איפה שאין בחירה אין שום אינטרס להתקדם. סטגנציה. ומה קורה סביב הטיפול בקורונה? האם יש לנו בחירה אמיתית? מדוע טיפולים מוכרים ומוצלחים נדחקים הצידה ואף נאסרים לשימוש? כדי למנוע כל אפשרות של בחירה. מדוע לוחצים על סנקציות וכפייה, הסתה ופילוג? כדי למנוע בחירה.
ומתי מפחדים כל כך מבחירה? כשהמוצר גרוע!!!
אף אחד לא היה צריך להסיר שלטי דרך מהכבישים כדי שכולם ישתמשו בווייז, מעולם לא היה צריך לשרוף את כל הבגדים האחרים כדי שאנשים ילבשו ג’ינס. כשהמוצר טוב, הוא טוב. וכשלא…
ב-6.12.21 בתוכנית “עושים צהריים עם יעל דן”, החל מ 8:25 (glz.co.il) מתארח פרופסור ארנון אפק מבית החולים שיבא שמציע הטלת סגר על הלא מתחסנים והעלאת מס בריאות רק להם. ארנון אפק טוען כי הוא מאמין בחופש הדיבור, מסתבר שגם כאשר הוא פוגע באוכלוסיות מסוימות ומסית כנגדן, אבל בחופש בחירה בטיפולים רפואיים הוא כנראה לא מאמין. יעל אומרת לו שהיא “איתו”. ועל מה הוא מבסס את ההצעה שלו? על סולידריות, לא פחות ולא יותר. ושוב עולה הטענה על אותה ערבות הדדית.
כנראה שאצל פרופסור אפק, ערבות הדדית היא חד צדדית לחלוטין. אתם תסכנו את עצמכם עבורנו, בניגוד לשיקול דעתכם, ואנחנו נזרוק אתכם לכלבים ונתכחש להכל אם יקרה לכם משהו. נשמח לתקן על במה זו את הפרופסור המכובד ונזכיר לו שערבות הדדית צריכה להיות כשמה – הדדית – כלומר, בין שני צדדים הערבים זה לזה. ערבות הדדית גם לא צריכה לכלול סיכון עצמי מיותר. למשל, להביא סירי תבשילים ליולדת זו ערבות הדדית. להתנדב בעמותה זו ערבות הדדית, וכאן – אני ערב לשמור על זכותך להתחסן ואתה ערב לשמור על זכותי שלא, זו ערבות הדדית אמיתית.
ואם אני בחרתי להשתמש בתרכיב הניסיוני כדי להגן עליך אז אתה צריך להיות ערב לי ולדאוג לי ולהכיר בפגיעה שלי אם תתרחש. זו לא המציאות שלנו. במציאות הנוכחית אנו נדחקים לפינה כדי “לתת כתף” ואפילו במינימום הנדרש – לעדכן אותנו בסיכונים האפשריים אנו לא זוכים.
האם בשם אותה ערבות הדדית יבואו המצקצקים לטפל בילדיי הנפגעים? ואם ילדים יפגעו מהתרכיב הניסיוני איך תעזור להם או להוריהם אותה ערבות? האם כהורים וכחברה, חובתנו הראשונה במעלה אינה כלפי הדור הצעיר?
פרופסור אפק אומר שבאים לא מחוסנים ותופסים מיטות אשפוז בבתי החולים. פרופסור יקר, האם אתה יכול להתחייב שבמידה והיו מזריקים 3 מנות פייזר (ואחד לשנה הבאה) האשפוז היה נמנע? אם לא, אז על מה בדיוק אתה מלין? ואם כן, כיצד יתכן שיש מחוסנים על מלא שמאושפזים גם הם? ועוד שואל הפרופסור כיצד החברה בישראל נותנת יד לתפיסת מיטות נוראית שכזו…
אנחנו רק שאלה – האם אי פעם נשמעה טענה כזו כלפי אנשים שמנים המגיעים עם בעיות לב לבתי החולים? כיצד הם מעיזים לתפוס מיטות לרזים? אולי צריך לפנות לכל הזקנים ולשאול איך הם מעיזים לתפוס מיטות אשפוז לצעירים? אולי בשם הערבות ההדדית צריכה לצאת קריאה אחידה מצד האוכלוסיה המבוגרת – “אנחנו נגן על עצמנו כפי שנבחר, הסירו מהילדים את העול הזה”?
בא הפרופסור ומציע שהלא מחוסנים ישלמו מס בריאות מוגדל. אז אנחנו עוד שאלה בבקשה – ספרו לנו בתגובות, האם מישהו מקוראינו אי פעם קיבל החזר על מס הבריאות שלו רק כי לא השתמש בשירותי המערכת כמה שנים? האם יולדות בית שחוסכות מיטות לבתי החולים מקבלות החזר במס בריאות? האם כשהלכתם לטיפול פרטי כלשהו קיבלתם הנחה במס הבריאות כי לא השתמשתם בשירותי הקופה? האם מס הבריאות שלכם לא מימן את המנה ועוד מנה ועוד מנה של פייזר? אולי ראוי שנקום כולנו ונדרוש החזר במס כי לא השתמשנו במוצר הנפלא שאין בלתי לו. מדוע דווקא כאן הוא חושב שיש מקום לסנקציות כאלו? מדובר בפשיטת רגל מוסרית אצל המרואיין והמראיינת כאחד. המראיינת שרק ששה להסית עוד ועוד ומנסה לשדל את הפרופסור לקדם את דעותיו החשוכות גם לטובת חקיקה בממשלה חשוכה אף יותר.
ואנו ממליצים לכם להמשיך גם לאייטם הבא, בתחילתו נראה כי מדובר בקטטה מהסוג המוּכּר אך האזינו לסוף וראו איך הגברת דן מנסה לקשור גם את הארוע הזה לקורונה ואיך היא מביכה את עצמה בכך שבטעות נפלט לה שהיא מצדיקה אלימות כלפי לא מחוסנים. נשמח לשמוע את דעתכם גם על נקודה זו.
כמו כל התועמלנים בתשלום או מטעם עצמם יעל וארנון רוצים לשלול מאיתנו את הבחירה. הוא זכאי לבחור להסית, גברת דן זכאית לתמוך בפאשיזם הזה אבל בעיניהם לנו לא צריכה להיות בחירה בנוגע למה שנכניס לגופנו ואיך שנבחר לשמור על בריאותנו.
בחירה מול העדרה.
זה הכל.
כמה קל להבין את השואה וכמה עצוב שיש המאמצים דרכה,כאן בארץ ישראל שנבנתה על 6 מיליון שהוכחדו בדיוק כך:שיסוי הדרה ומפיצי מחלות לבכות או לצחוק איך ההיסטוריה חוזרת בושה!
הם מציגים את הפן הפאשיסטי שהם דוגלים בו מתוך עיוורון מוחלט אליך שזה לבטח יתנקם בהם עצמם והם יסבלו לא פחות מאחרים ממנו. נוח להם להאמין שבגישתם התומכת בפאשיזם, הם “מחוסנים” מפניו. וזאת טעות חמורה. החיים יודעים לבוא חשבון עם מי שפוגע בהם. הם לא יימלטו מהגורל שהם רוקמים לעצמם… לא עלינו. יושר ויושרה תמיד ינצחו.
כל מילה בסלע! תודה על כל מה שכתבתם, כל כך נכון, מלמד ומאיר עיניים. תמשיכו בבקשה בכל הכוח ואנחנו נתמוך. נשאר מאוחדים והאמת תנצח.
ואפשר להמשיך את הרשימה: העלאת מס בריאות למי שמעשן – כי 90% מ”תופסי המיטות” של חולי סרטן ריאות הם מעשנים (כ- 2500 חולים בשנה מתוכם כ-2000 מתים). וגם העלאת מס בריאות למי שעוסק בספורט אקסטרים – מטפסי צוקים, אופני שטח, דאונים ורחפנים – כי פציעות עקב תאונות ספורט נפוצות אצלם. וכך הלאה… האים תהיו אלימים ותגיבו במידור, קנסות והשמצות למעשנים? האים תאסרו לעסוק בספורט אקסטרים? האים מס בריאות יוכפל לנהגים לא זהירים? לנשים שלא עושות בדיקות בהריון ויולדות תינוקות עם פגיעות?
מדוע פרופ’ אפק אינו מלין על תופסי המיטות חולי סרטן ריאות, גורמים לתאונות דרכים, ספורטאים וכו וכו…
ואולי יגבה מס גם מבתי חולים לפי כמות המתים מ”חיידקי בתי חולים” שזה כ-4000 בשנה סה”כ. לפי גודלו, כמה מאות מהם מתים בשיבא בכל שנה. בית החולים בו עובד הפרופסור… כמה מהמאות הללו היו ניצלים אם חלק המשאבים המטורפים שנזרקים על בדיקות וחיסונים, היו מושקעים בשיפור ההגיינה והגדלת בית החולים?
ואיזה עולם מעוות מתקיים בתוך ראשה של יעל דן הגורסת כי חובת ההזרקה של חומר שחלק מהמידע עליו מוסתר ושהסכמי הסחר בו מושחרים – היא הגיונית?