בטוחני כי נתקלתם לא פעם אחת בהתבטאויות קשות כלפי אלו הבוחרים לא לחסן או לחסן חלקית. האשמות שאנחנו “מחזירים מחלות שנעלמו מהעולם”, “מסכנים חולי סרטן”, “רוצחי תינוקות”, “מעודדי מחלות” ועוד פנינים מצד משווקי ומעריצי החיסונים.
אז האם באמת אנחנו סכנה לאותו “עדר”? האם במידה וכולנו “נחזור לדרך הישר” העדר יהיה מוגן?
מהי בכלל אותה חסינות עדר?
ולמה ממשיכים כל הזמן לפמפם לנו את המושג הזה?
במאמר הזה אדגים איך למעשה נוצרה האמונה הרווחת בחסינות העדר ומדוע היא אינה מבוססת על המציאות.
אדגים כיצד הממסד הרפואי משתמש במושג הזה למרות שאין הוכחה שהוא רלוונטי לחיסונים.
אם נעבור חיסון חיסון נגלה שאולי לרבע מהחיסונים יש תרומה כלשהי לחסינות עדר ועדיין יתרונות התחלואה הטבעית גם במקרים אלו הם רבים. גם כאשר יש לחיסונים מסויימים תועלת חלקית בהגנה זמנית על העדר בטווח הרחוק הם למעשה מזיקים להגנה זו.
אז אם נצא מנקודת הנחה שבין מקבלי ההחלטות לא יושבים אנשים טיפשים, מה בעצם האינטרס להמשיך לדבר על חסינות העדר? למה מתעקשים לשים בחבילה אחת גם את החיסונים שבאופן ברור וידוע לא מסוגלים להגן על העדר?
המטרה באופן חד משמעי היא הגנה על מעמד החיסונים!!!
יצירת לחץ חברתי על מתנגדי החיסונים, פשוט משסים הורים זה בזה. נשק תעמולתי שנועד, בין השאר, להכשיר את הקרקע לכפיית חיסונים.
אל תתנו לזה לקרות!
קצת היסטוריה והרבה על יהירות
לפי ויקיפדיה – הגנה לא ישירה מפני מחלות מדבקות הנובעת מכך שאחוז גדול מהאוכלוסיה מוגן מפני הדבקה.
המושג חסינות עדר הוטמע עוד בשנות ה 30 של המאה הקודמת בעקבות תצפיות של ד”ר א. ו. היידריך על מחזוריות התחלואה הטבעית בחצבת.
איך זה עבד- שכיחות התחלואה ירדה במחזורים של כמה שנים, עד שנולדו מספיק אנשים שאינם מחוסנים טבעית, ואז היתה המחלה מתפרצת שוב, מחסנת את כולם ושוב דועכת.
החסינות שמצא היידריך היתה זמנית!
למעשה, באופן טבעי, מחלות הילדות לא אמורות להכחד, הן מועילות לנו ואנו זקוקים להן כדי להעביר נוגדנים לתינוקות וגם כהגנה מפני מחלות קשות יותר.
המאמר של היידריך מ 1933, הוא מצא שכאשר 68% מגילאי 15 ומטה מפתחים חסינות טבעית המגיפה חודלת.
בעקבות תצפיות אלו, ב 1967, הודיע השירות לבריאות בארה”ב על כוונתו לחסל לחלוטין את מחלת החצבת ע”י חיסון המוני של כל הילדים שעוד לא חלו (יש לזכור שהמבוגרים נחשבו מחוסנים באופן טבעי כי חלו כילדים) הפרויקט הוכתר כהצלחה מבחינת שיעור ההתחסנות אך חסינות עדר לא הושגה ועדיין נרשמו התפרצויות של המחלה. מגיפות של המחלה המשיכו להופיע גם באוכלוסיות בהן הכיסוי החיסוני היה כמעט מושלם.
מעניין לציין כי ההחלטה למגר את החצבת לא נבעה מצורך שהיה, פשוט נתפסה כאפשרית. נכתב ע”י לנגמייר, ממייסדי ה CDC.
יהירות לשמה…
האם יש הצדקה לחיסון דווקא של התינוקות והפעוטות? האם זו הדרך ליצירת חסינות עדר?
כיום הממסד הרפואי משתמש באותו מושג של חסינות עדר כדי להצדיק את חיסונם של כלל הילדים נגד מחלה שהיא בד”כ קלה עבורם, כשהם אינם נהנים באופן אישי מהחיסון, על מנת להגן על אוכלוסיה שאינה ברת חיסון.
וכל זה בלי לדעת בכלל האם התינוק בן החודשיים או השנה שמקבל את החיסון הוא בעל רגישות לפגיעה מאותה זריקה. בשיקולי העלות והתועלת פגיעה במספר תינוקות רגישים היא כנראה מקובלת. כמה כאלו באמת יש? לא באמת ניתן לדעת כי הממסד ממשיך להתכחש לרוב הפגיעות מחיסונים.
למעשה, יש כאן שימוש בתינוקות ופעוטות כמגן אנושי…
לי באופן אישי זה נשמע כמו אופן פעולה של ארגון טרור ולא של מי שאמור להיות אמון על בריאות ילדינו.
נכון להיום אין שום הוכחה ממשית שזריקה זו או אחרת מסוגלת לספק חסינות עדר כפי שעושה תחלואה טבעית.
צריך לזכור שרמת הנוגדנים כתוצאה מהזריקה אינה מחזיקה שנים רבות ולכן גם כאשר החיסון יעיל לתקופה מסויימת עדיין רוב האוכלוסיה הבוגרת נשארת פגיעה למחלה.
למעשה, כיום, האוכלוסיה הבוגרת שחוסנה בילדות אינה מחוסנת כלל! חיסונים בגלל אופן החדרתם ובגלל שמדובר בפתוגן מומת או מוחלש אינם מסוגלים לספק חסינות לכל החיים. כאשר מוזרק הפתוגן לשריר הוא אינו מפעיל את כל מערכות ההגנה של הגוף, הוא גורם להפעלה של מנגנון בודד בתוך מערכת מורכבת. הפעלה כזו אינה מאפשרת הגנה ארוכת טווח.
זה לא מפריע לארגוני הבריאות להאשים את הבוחרים אחרת בפרזיטיות.
על יתרונות התחלואה הטבעית ואיך חיסונים פוגעים בחסינות
תחלואה טבעית
1. גיל תחלואה מתאים – תחלואה טבעית מספקת הגנה לתינוקות ע”י מעבר נוגדנים מהשיליה ובהנקה עד לגיל שהמחלה אינה מסוכנת, כמו כן היא מספקת הגנה כמעט לכל החיים (ברוב המקרים) ובכך מגינה על אוכלוסיה בוגרת.
2. הגנה מפני כל זני המחלה ולא רק זנים מסוימים. בתחלואה טבעית הגוף מייצר סוגים שונים של נוגדנים מאשר בחשיפה לחיסון.
3. הגנה מפני מחלות קשות אחרות -סוגים שונים של סרטן, מחלות לב, אלרגיות ועוד. כפי שמפורט בפוסט נפרד.
כפי שניתן להבין מהיתרונות שציינתי, מה שלמעשה פוגע באופן אנוש בחסינות העדר היא מדיניות החיסונים!
לחסן ילד בגיל 6 משאיר אותו חשוף לאותה מחלה בגיל 26 ועוד הרבה קודם.
אותה הריונית שחוסנה לאדמת כילדה ועכשיו לא מסוגלת להגן על העובר שלה מפני המחלה או על התינוק שיוולד לה.
כאשר החיסונים יעילים הם מונעים מילד מחלה שקלה עבורו (באופן יחסי) וחושפים אותו לאותה מחלה כמבוגר ואת ילדיו למחלה בתקופת הינקות.
וזה בלי להזכיר את הנזקים הנלווים להזרקות בגיל הרך.
חיסונים שלא רלוונטיים ליצירת “חסינות עדר”
בין חיסוני השגרה קיימים חיסונים רבים שכלל לא נועדו לספק חסינות עדר, אם מהסיבה הפשוטה שהם אינם מונעים נשאות והדבקה במחלה- חיסונים כגון פוליו מומת, דיפתריה, שעלת וצהבת בי, או מהסיבה שהם ניתנים עבור מחלה שכלל אינה מדבקת- טטנוס למשל.
ישנם חיסונים שבאופן תיאורטי נועדו למנוע הדבקה אך בפועל ללא הצלחה- היב (המופילוס אינפלואנזה בי) למשל, בעבר המחלה הייתה נפוצה מאוד אבל בגילאים מאוד מסוימים, תחלואה טבעית של האמא הייתה מספקת הגנה פסיבית לתינוק עד גיל חצי שנה. לאחר כניסת החיסון אכן נצפתה ירידה משמעותית בתחלואה בזן זה אך מכיוון שאין ואקום בטבע רואים במקביל עליה של מאות אחוזים בשכיחות התחלואה בזנים אחרים. אלימים יותר. פרבנר- סיפור דומה.
החיסונים האוראליים
החיסונים היחידים שיכולים אולי לספק חסינות עדר הם החיים מוחלשים.
פוליו מוחלש- גם לפניו לא הייתה תחלואה בפוליו שיתוקי, הכיסוי החיסוני בו הוא נמוך ביותר ועדיין אין התפרצויות (אפילו במדינת המהגרים הגדולה ביותר- ארה”ב אין תחלואה בפוליו שיתוקי למרות אי שימוש במוחלש)
רוטה- הדבקה פקו-אוראלית. היגיינה פשוטה תעצור הדבקה. דווקא בגילאים הצעירים לא רואים תופעות קשות למחלה, לא ממש ידוע למה. יתכן שההנקה תורמת רבות (יצירת פלורת מעיים שלא מאפשרת התרבות של הפתוגן).
בכל מקרה המחלה עצמה אינה מייצרת חסינות לכל החיים וניתן לחלות ברוטה יותר מפעם אחת אז איך חיסון יספק זאת? (הוא לא)
בשני המקרים הנ”ל החיסונים עצמם משירים. כלומר, המתחסן עלול להדביק את סביבתו בוירוס ולכן לאלו שבמשפחתם מאותגרי מערכת חיסון אסור להתחסן בהם.
בנוסף, החיסונים המוחלשים מהווים גורם לחשיפת האוכלוסיה למוטציות שמקורן בחיסון
אז מה נשאר לנו?
נשארנו בעצם עם mmrv
חצבת
חזרת
אדמת
ואבעבועות רוח
לגבי 3 הראשונים כבר הסברתי כיצד המחוסנים למחלות אלו ע”י זריקה פוגעים למעשה בחסינות העדר וחושפים תינוקות וזקנים לתחלואה.
לגבי זה האחרון (אבעבועות רוח) – עקב חוסר יעילות יוצא דופן אפילו המצדדים הגדולים ביותר אינם מנסים לשווקו כמונע תחלואה ומציעים פרס ניחומים כ”מפחית ומקל על תסמינים”, המהדרין טוענים שהוא “מונע שלבקת חוגרת”
אני אהיה בוטה – שטויות במיץ! אין כל בסיס מדעי לטענה הראשונה ולגבי שלבקת יש הוכחות בספרות הרפואית לתחלואה בשלבקת אצל פעוטות וילדים כתוצאה מהחיסון.
דוגמא אחת מיני רבות – ילדה בת 9 עם שלבקת מחיסון אבעבועות
אז לא עדר ולא נעליים…
אגב, את הפוסט המקורי כתבתי לפני 8 שנים. שימו לב שכבר אז הזהרנו מפני הניסיון לכפות זריקות ולשסות הורים זה בזה.