על פי תחקיר מיוחד של העיתונאית שריל אטקיסון, הממשל האמריקאי הטעה את הציבור במשך עשרות שנים בנוגע לממצאים המדעיים שמקשרים בין תימרוסל – חומר משמר מבוסס כספית – לבין אוטיזם והפרעות נוירו-התפתחותיות אחרות. בנוסף, ממשיך הממשל לטעון כי התימרוסל הוסר מכלל החיסונים לילדים – למרות שישנם חיסונים, כולל כאלה שניתנים לילדים, שעדיין מכילים את החומר.

מאת: ברנדה באלטי .Ph.D

הממשל האמריקאי טען במשך שנים רבות כי תימרוסל, חומר משמר מבוסס כספית המצוי בחיסונים, אינו מזיק לילדים – אך מסיבה של “זהירות מונעת”, הפסיקו להשתמש בו בחיסונים לילדים מאז לפחות 2001.

לפי תחקיר של העיתונאית שריל אטקיסון, שתי הטענות הללו אינן נכונות. אטקיסון תיארה את הממצאים כחלק מ”קמפיין תעמולה מתואם להטעיית הציבור” בנוגע לתימרוסל ולמדע שמקשר חומר זה לאוטיזם ולהפרעות נוירו-התפתחותיות.

התחקיר של אטקינסון מפרט כיצד סוכנויות ממשלתיות והממסד הרפואי המרכזי קידמו במשך עשרות שנים נרטיב סותר לגבי החומר הרעיל.

מצד אחד, הטעו את הציבור בנוגע לנזקים הידועים והאפשריים של תימרוסל, ופעלו להפרכת כל מי שהטיל ספק בבטיחותו. מצד שני, גם הבטיחו באופן שקרי לציבור שהחומר הוסר מהחיסונים.

אטקיסון טוענת כי תימרוסל עדיין קיים בחלק מהחיסונים כיום – כולל כאלה שמסומנים כ”חיסונים ללא תימרוסל”.

חשיפה לרעלים

התחקיר של אטקינסון מציג ראיות לכך שהקשר בין תימרוסל להפרעות נוירו-התפתחותיות, כולל אוטיזם, קיים כבר עשרות שנים. עוד היא חושפת פרויקט מכוון לעיוות הנרטיב המדעי סביב החומר – במטרה להסתיר את הקשר מהציבור.

תימרוסל עדיין קיים בחיסונים

אתרי אינטרנט של המרכז לבקרת מחלות (CDC), בית החולים לילדים בפילדלפיה – מקור מרכזי לפרופגנדה של תעשיית החיסונים המקודמת ע”י גוגל ואחרים, כללו הצהרות שגורמות לציבור להאמין כי תימרוסל הוסר מהחיסונים לילדים.

למשל, למרות שבשבועות האחרונים בוצעו שינויים מסוימים באתר ה-CDC, האתר עדיין כולל הצהרות כמו:

״עובדה: תימרוסל הוסר מחיסוני ילדים בארה”ב בשנת 2001״. באתר של בית החולים לילדים בפילדלפיה נכתב כי תימרוסל הוסר מהחיסונים לאחר תיקון Modernization Act (חוק המודרניזציה) של ה-FDA שנחתם ב-21 בנובמבר 1997.

״את הטענות האלה היו מגדירים כשקר כל כך בוטה שהוא היה עוקף את סולם השקרים הרגיל מכל גוף בדיקת עובדות ניטרלי”, כתבה אטקיסון.

בדיווחה, אטקיסון מציגה סדרת צילומי מסך מאתרים ותוויות חיסונים – רבים מהם נמחקו מהרשת אך נשמרו בארכיון Wayback Machine מהשנים 1999, 2001, 2004, 2005, 2009, 2010, 2018, 2019, 2021, 2022, 2024 ו-2025.

בכולם מופיע תימרוסל כרכיב בחיסונים הניתנים לילדים בארה”ב, כולל חיסוני שפעת וחלק מחיסוני טטנוס.

מה ידעו הממשלה ויצרני החיסונים – ציר זמן

ב-1997 ביקש הקונגרס מה-FDA לבדוק את השימוש בתימרוסל בתרופות ובחיסונים עקב חששות מחשיפה לכספית. שנה לאחר מכן דרשה הסוכנות מידע מפורט מהיצרנים לגבי החומר במוצריהם.

ב-1999 התחילו גופים בריאותיים בארה”ב ובאירופה להכיר בכך שחשיפה מצטברת לכספית מכלל החיסונים עלולה לחרוג מהמגבלות של הממשלה.

באותה שנה, שירותי בריאות הציבור, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP), הוועדה המייעצת לחיסונים והצוות הבין-משרדי לחיסונים המליצו כולם להסיר את הכספית מהחיסונים שברישוי אמריקאי.

הסגל המייעץ בקבוצת העבודה של התימרוסל הציע לנתח את מאגר הנתונים של ה-Vaccine Safety) VSD Datalink) כדי לאתר קשר בין חיסונים המכילים כספית למחלות נוירולוגיות, כולל אוטיזם, ADHD, עיכוב בדיבור, גמגום, אפילפסיה וטיקים. אם יימצא “שמץ של קשר”, כך נאמר, יבוצעו מחקרים נוספים.

ב-2000 כינס ה-CDC פגישה סגורה ב-Simpsonwood Retreat (פגישת סימספונווד) במרכז כנסים בג’ורג’יה עם יצרני חיסונים ורגולטורים. תמלילי הפגישה שנחשפו בזכות בקשות לפי חוק חופש המידע, מראים כי המשתתפים דנו בממצאים שנמצאו במחקרי תימרוסל שהראו קשר בין תימרוסל מבוסס כספית בחיסונים.

לבין פגיעות מוח, כולל אוטיזם, ושקלו כיצד להסתיר את המידע מהציבור.

במהלך הפגישה, אימונולוג ורופא ילדים בשם ד”ר דיק ג’ונסטון הסביר כי כספית (בצורת תימרוסל) הידוע כחומר רעיל, משמש למניעת זיהומים במהלך ייצור החיסון. עם זאת, הוסיף כי יש ״מחסור בנתונים״ על בטיחותו כשמוזרק לתינוקות. וציין בנוסף, שזאת למרות שלעיתים קרובות תינוקות מקבלים כספית ואלומיניום יחד באותו מיקום (של הזרקת החיסון) ובמיקום אחר. מומחים נוספים שהשתתפו בפגישה הסכימו עם דבריו.

גם ד”ר וולטר אורנשטיין מנהל התוכנית הלאומית לחיסונים של ה-CDC דיווח כי הניתוחים שבוצעו עד כה על בסיס מאגר הנתונים VSD ״מעלים חששות מסוימים לקיומו של אפקט מנה-תגובה אפשרי, לפיו עלייה ברמות מתיל-כספית שבחיסונים עשויה להיות קשורה למחלות נוירולוגיות מסוימות״

החוקרים מצאו קשרים אפשריים בין חיסונים עם תימרוסל שניתנו לתינוקות בריאים לפני גיל 6 חודשים לבין טיקים, ADHD, בעיות שפה ודיבור.

״עוד יותר מדאיג היה, כך כתבה אטקיסון, שהקשר בין הפרעות מוחיות לבין תימרוסל הופיע גם במדגם המוגבל של ילדים בני שש ומטה – גיל שבו בדרך כלל עדיין לא מאבחנים הפרעות כמו ADHD (הפרעת קשב וריכוז) ואוטיזם. הפרעות אלה מאובחנות לרוב בין גיל 6 ל־12״, היא הוסיפה.

רופאים רבים בפגישה זו הביעו דאגה. אחד מהמשתתפים אמר שמחקר ודאי ייקח זמן אבל בינתיים, זה עתה נולד לו נכד, ״אני רוצה שהוא יקבל רק חיסונים בלי תימרוסל”.

לאחר הפגישה, מחקרים נוספים קישרו בין אוטיזם לתימרוסל, כולל דו”ח מ-2001 של מכון הרפואה (IOM) שטען שיש “קשר ביולוגי סביר” בין תימרוסל להפרעות נוירו-התפתחותיות. “הקשר עורר דאגה, במיוחד לאור הגידול הדרמטי בהמלצות לחיסונים בשנות ה-80 וה-90 – יחד עם העלייה באבחנות של אוטיזם“, כתבה.

אטקיסון. בשנת 2001 קראה הממשלה להסרת תימרוסל – אך במקביל הכחישה שהוא מזיק. אטקיסון שואלת: ״אז למה להסירו, אם הוא באמת לא מזיק?״

׳קמפיין תעמולה עוצמתי׳

אחרי הפגישה בסימפסונווד, השיקה תעשיית התרופות, הממשלה והממסד המדעי קמפיין תעמולה רב עוצמה שנועד להפרכת המדענים והמחקרים שחקרו את הקשר בין חיסונים לאוטיזם.

תעמולה זו כללה זה כלל, בין היתר הצפה של השיח המדעי במחקרים נגדיים “ידידותיים לתעשייה״ שטענו כי תימרוסל בטוח, הפעלת לחץ על התקשורת, פוליטיקאים וארגונים רפואיים כמו מכון הרפואה (IOM) וכן מימון עמותות שמטרתן להסיט את הציבור מהעובדות.

הנוסח הסופי שפורסם ב-2003 של מחקר ה-VSD שגובש אחרי הפגישה בסימפסונווד, היה המפתח לקמפיין הזה, כותבת אטקינסון.

הגרסה הסופית של הדו”ח ציינה כי בשלב הראשון של המחקר נמצאו קשרים חיוביים מובהקים בין ההשפעות המצטברות של תימרוסל בחיסונים לבין טיקים ואיחור שפתי בגיל שלושה ושבעה חודשים. עם זאת, נכתב גם כי “באף אחד מהניתוחים לא נמצאו סיכונים מוגברים מובהקים לאוטיזם או להפרעת קשב וריכוז״.

פרסום זה מטעה כיוון שלא צוין בדוח שהילדים שנבדקו היו צעירים מדי לאבחנות כאלה.

הגרסה הסופית של הדו”ח השתמשה גם ב”משחקי מילים” כדי לצמצם את משמעות הממצאים המהותיים שהצביעו על סיכונים נוירו-התפתחותיים מוגברים. בדו”ח נכתבו ניסוחים כמו “לא נמצאו קשרים מובהקים עקביים״, למרות שבפועל נמצאו סוגים שונים של קשרים מובהקים לסיכון מוגבר.

טיוטות קודמות של הדו”ח, שהועברו מאוחר יותר לידי הקונגרס, הראו כיצד המחברים שיחקו עם הניסוח במטרה למזער את הרושם של קיומו של סיכון, כך לדבריה.

בנוסף, המחקר לא גילה שהכותב הראשי גויס והועבר (תוך כדי ביצוע המחקר) מה-CDC לחברת GlaxoSmithKlein – החברה שחיסוניה נבדקו.

המחקר סיכם כי קיימות “מסקנות סותרות״ וקרא להמשך מחקר – אך למרות זאת, ״הוצג בתקשורת כראיה לכך שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם״, כך לדברי אטקיסון.

בשנת שלאחר מכן, ב-2004, כשחוקרים פרסמו הוכחות והתגברו הקריאות להמשיך לחקור את הקשר בין תימרוסל לאוטיזם, ה-IOM, הפך את מסקנותיו מ-2001.

אטקינסון כותבת: “שלוש שנים קודם לכן נמצא קשר ״ביולוגי סביר״’ בין חשיפה לתימרוסל לבין הפרעות נוירו- התפתחותיות. אבל כעת הארגון אימץ עמדה שלפיה, למרות שאי אפשר לשלול לחלוטין קשר בין תימרוסל לאוטיזם, אין טעם לבזבז משאבים על חקר הסוגייה הזו״.

הצהרה זו, לדברי אטקיסון, הייתה “מכת מוות” לכל ניסיון מחקר אמיתי בנושא. דו”ח ה־IOM עוות באופן נרחב בתקשורת, והוצג כאילו הפריך או סתר באופן חד-משמעי כל קשר בין חיסונים לבין אוטיזם.

מאותו הרגע, כל המדע שקשר בין תימרוסל לסיכונים בריאותיים “נמחק באורח פלא” – והוחלף ב”קונצנזוס מדעי” חדש, לדבריה.

תימרוסל עדיין קיים בחיסונים רבים, אך נוכחותו מוסתרת ע”י הצהרות שהחיסונים לא מכילים את החומר, או על ידי תיוג מטעה – כך שגם חיסונים עם שאריות כספית יכולים להיקרא “ללא תימרוסל״.

הכותבת: ברנדה באלטי .Ph.D

עיתונאית בכירה ב -The Defender לימדה וכתבה במשך עשור על קפיטליזם ופוליטיקה באוניברסיטת דיוק. בעלת דוקטורט בגאוגרפיה אנושית מאוניברסיטת צפון קרוליינה, ותואר שני מאוניברסיטת טקסס באוסטין.

מאמר זה הוא תרגום לעברית של הכתבה המקורית באנגלית:

“Government Misled Public on Thimerosal Link to Autism ‘for Decades,’ Falsely Claims It’s Been Removed from Vaccines”

מאת: .Brenda Baletti, Ph.D שפורסמה באתר The Defender מבית Children’s Health Defense בתאריך 4 באפריל 2025.

לקריאת הכתבה המקורית: https://childrenshealthdefense.org

©כל הזכויות שמורות ל-CHD / The Defender

תורגם ע״י חיסונים בחירה מושכלת, ע.ר התרגום לעברית אינו מהווה פרסום רשמי מטעמם, אלא נועד להנגיש את התוכן לקוראים דוברי עברית.